החלטה בתיק בש"פ 5739/11

1.       מונח לפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 6.7.2011 במ"ת 27087-04-11 (כב' השופט ח' כבוב), במסגרת הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

הרקע העובדתי

2.       ביום 17.4.2009 הוגש כנגד העורר וארבעה אחרים - קובי דיבה (להלן: "נאשם 1"), ויטל חסון, אסף סרבי ואליהו דיבה (להלן בהתאמה:"נאשמים 3-5") כתב אישום מתוקן, המייחס להם עבירות של סחיטה בכח לפי סעיף 427 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק"), סחיטה באיומים לפי סעיף 428 לחוק, נטילת נכסים לשם סחיטה, לפי סעיף 430 לחוק, סיוע לאיסור הגרלות והימורים לפי סעיף 225 לחוק, עשיית פעולה ברכוש אסור לפי סעיף 3א לחוק איסור הלבנת הון, תש"ס-2000 וכן עבירות בניגוד לפקודת מס הכנסה, התשכ"א-1961.

מכתב האישום המכיל 18 אישומים, מהם 15 מיוחסים לעורר, עולה המסגרת העובדתית הבאה: נאשם 1 עסק במתן הלוואות חוץ בנקאיות בריבית ובניכיון שיקים תמורת עמלה בעיר אור יהודה בין השנים 2005-2011 (להלן: "העסק"). במהלך שנת 2008 הצטרף העורר כשותף לעסק. במסגרת העסק נתנו נאשם 1 והעורר הלוואות בריבית מסוגים שונים ועסקו בניכיון שיקים. נאשם 1 והעורר ניהלו את העסק יחדיו, כאשר הראשון הופקד על ניהול המגעים עם הלקוחות, קביעת תנאי התשלום והחזרי החוב. הנאשמים 3-4 ביצעו פעולות הכרוכות בתפעול העסק, לרבות גביית תשלומים מידי החייבים, כל זאת בהנחיית העורר ונאשם 1. עוד עולה מכתב האישום כי בתקופה הרלוונטית עסק נאשם 1 בארגון ועריכת המורים, בסיועם של העורר ונאשמים 3-5. משנקלע מהמר לקשיים כלכליים, סיפקו לו נאשם 1 והעורר הלוואה בריבית לכיסוי הפסדיו, מתוך כספי העסק. משלא עמד חייב בתשלום הכספים שהתחייב בהם, נקטו העורר ונאשמים 3,1 ו-4 פעולות שונות להבטחת גביית הכספים, בין היתר, הטרדות טלפוניות, וביקור בבית מגוריו ועבודתו של החייב. העורר ונאשמים 3,1 ו-4 איימו על חייבים במטרה להניעם לשלם כספים, ואף תקפו אותם. בחלק מהמקרים, הציעו העורר ונאשם 1 כי החייבים ימסרו לידיהם פנקסי שיקים המשוכים על חשבונותיהם, או שיפתחו חשבונות בנק יעודיים לשימושם של נאשם 1 והעורר. האחרונים אף העלימו מרשות המיסים את מלוא תקבוליהם מהעסק.

3.       המדינה ביקשה לעצור את המעורבים עד תום ההליכים. בהחלטתו מיום 6.7.2011 סקר בית המשפט המחוזי את חמשת האישומים הראשונים לעומקם, וקבע כי קיימות לגביהם ראיות לכאורה להוכחת המיוחס לעורר. ביחס לשאר האישומים קבע בית המשפט כי אף עיון בהם מלמד על קיומן של ראיות לאורה, כאשר טענות ההגנה מופנות אך נגד משקלן, ואינן מצליחות לשלול את נוכחותן במובן הבקשה למעצר עד תום ההליכים. בית המשפט המחוזי התייחס לטענת העורר לפיה חלקו באישומים מינורי וברוב המקרים כלל אין לו קשר ישיר. נקבע כי חומר הראיות מעלה שעצם השותפות העסקית ההדוקה בין העורר לנאשם 1 קושרת אותו לאישומים המיוחסים לו, אף אם האצבע לא הופנתה כלפיו במפורש.

          הודגש כי לעורר עבר פלילי. הוא נידון לעבודות שירות אותן לא השלים, היה מצוי בבריחה כשבועיים ימים ובד בבד ביצע חלק מהעבירות נשוא כתב האישום. צוין כי לא ניתן להשיג את מטרות המעצר באמצעות שימוש בחלופה, זאת נוכח האלימות והאיומים שהופנו כלפי החייבים, תוך הבעת הסכמה עם עמדת המאשימה לפיה "המערך התפעולי של פעולות המשיבים [ובהם העורר] נושק בהתנהגות של קבוצת אנשים ששמה לנגד עיניה מטרה אחת ויחידה של גריפת סכומי כסף גבוהים... תוך שימוש באיומים ובאלימות". מכאן הערר שלפני.

טענות הצדדים

4.       העורר אינו חולק על קיומה של תשתית ראייתית בגדרו של ההליך דנא. יחד עם זאת צוין כי בהתאם לכתב האישום, העורר איים על חייבים רק בשלושה אישומים, וכי רוב המתלוננים בתיק כלל אינם מכירים אותו ולא נקבו בשמו. נטען כי חזקת החפות הניצבת לימינו אינה מאפשרת הכללתו כמבצע בצוותא מכוח השותפות שבינו לבין נאשם 1. דגש הושם על מצב הרפואי הקשה של העורר. לעניין זה מפנה בא כוחו לחוות דעת רפואית ממנה עולה כי החזקתו במעצר עלולה להחריף את מצבו. הוסף שלעורר ילד הסובל מבעיות רפואיות קשות המצריכות השגחה תמידית וטיפול מיוחד לכל אורך שעות היממה. עוד טען העורר לאפליה ביחס לנאשם 4 אשר שוחרר למעצר בית בתנאים מגבילים, נוכח עברו הפלילי המתון יחסית לזה של נאשם 4, ומעורבותו הפעילה של האחרון באישומים. להשלמת התמונה יצוין כי הדיון נדחה לשם קבלת עדכון בדבר החלטת בית משפט זה בערר שהוגש על ידי נאשם 3. בית המשפט העליון אישר את החלטת בית המשפט המחוזי להורות על מעצרו של נאשם 3 עד לסיום ההליכים (בש"פ 5572/11 ויטל חסון נ' מדינת ישראל(14.8.2011), שניתן על ידי השופט י' עמית).

          לטענת המשיבה דין הערר להידחות. לגישתה, אין עניינו של התיק דנא בשותפות עסקית לגיטימית בין העורר לנאשם 1, אלא בחלוקת תפקידים ברורה המקדמת את הפעילות העבריינית. פעילות זו הינה חמורה ונלמדת ממכלול הראיות. נטען כי הרופא מטעם המשיבה לא מצא שמצבו הרפואי של העורר כה חמור, ושממילא קים ספק בין ההתדרדרות במצב הרפואי לבין שהיית העורר במעצר. עוד הוסף כי תסקיר המעצר בעניינו של העורר אינו חיובי. כן נטען כי חלקו של נאשם 3 באישומים, שכאמור נעצר עד לתום ההליכים, נופל מחלקו של העורר.

דיון והכרעה

5.       כאמור, טיעוניו של המערער נשענים על שלושה אדנים: ראיות לכאורה, אפליה ומצבו האישי. אדון בטענות אלה כסדרן.

א.       ראיות לכאורה

באשר לטענה זו, אף הסניגור מסכים כי ראיות לכאורה קיימות ביחס ל-3 אישומים, ואולם לשיטתו אין כל ראיות הקושרות את המערער ישירות לאישומים האחרים. במצב דברים זה, אומר הסניגור, חזקת החפות של העורר צריכה להוביל לשחרורו. אינני סבור כי מקרה זה נופל בגדר אותם מקרים בהם הראיות לכאורה אינן חזקות דיין כדי לקיים את הדרוש בחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996. כפי שצוין על ידי בית משפט קמא, קיימות ראיות למכביר הקושרות את העורר למעשיו של נאשם 1, כשותף לכאורה במארג הפשיעה. בין אלו: תשאולו של המתלונן שי יחזקאל אשר ציין שנאשם 1 דיווח לו שהעורר הינו שותפו גם לארגון ההימורים, וכי העורר הוא שותף הדוק של נאשם 1; הודעת טקסט מנאשם 1 לאותו יחזקאל  המציגה את העורר כשותפו לעניין ההימורים והדרישה לקבלת כספים; תלונתה של הגב' רבקה סימן שציינה כי היא מכירה את העורר, ראתה אותו במשרד יחד עם נאשם 1 והיא "מפחדת משניהם". ביחס למתלוננת זו קיימות אף האזנות סתר בה מדברים העורר ונאשם 1 על חובה ועל החזרי הכספים שבוצעו ביחס אליה; הודעותיהם של יוסי אנקרי ומשה רז בהם הציג משיב 1 את העורר כמי שעלול להישלח לאותם מתלוננים שלא עמדו בהחזרי גביית החובות.

נוכח האמור, ועמדת בא-כוח העורר ביחס להתקיימותן של ראיות לכאורה, אינני סבור שנפלה טעות בהחלטת בית המשפט ככל הנוגע לטעם זה. נדמה כי אף הסניגור יסכים שנוכח המארג הראייתי, עולה לכאורה שהעורר מעורב באישומים, מעבר לאלה המייחסים לו מעורבות אישית. בדיון לפני ערכה באת כח המדינה חלוקה נוספת: "האישומים המיוחסים מעורבות לעורר הם: 1, 3, 10, 12. אישומים בהם יש ראיות ברורות למודעות שלו הם 4, 6, 8, 11". די באישומים אלה, ולמעשה, בכל קבוצה, כדי לבסס לכאורה מעורבות ממשית והירארכית בעבירות המיוחסות לעורר.

ב.       אפליה

          העורר מבקש כאמור לגזור גזרה שווה בינו לבין נאשם 4, ששוחרר למעצר בית בתנאים מגבילים. אין לקבל טענה זו. בעוד שמו של העורר מוצא מקומו ב-15 מתוך 18 סעיפי כתב האישום, נאשם 4 מואשם ב-4 אישומים בלבד. ואולם, אין זה עיקר. מעורבותו של נאשם 4 הינה חלקית, בעוד על פניו העורר נוטל חלק ממשי במסכת העובדתית העולה מכתב האישום. לא רק כמות האישומים אלא איכותם. אמנם, שירות המבחן לא המליץ על שחרורו של נאשם 4 לחלופת מעצר, ברם, בעוד שנקבע ביחס לעורר כי חלופת מעצר אינה יכולה לאיין את מסוכנותו, הרי שתסקיר המבחן שלל חלופת מעצר לנאשם 4 בשל נימוקים שלא שיקפו את המצב לאשורו - למשל, גיל ילדיה של הערבה המוצעת - בעוד שבפועל הערבה נמצאה "ראויה ומתאימה", וצוין כי ילדיה בגילאי 16 ו-20. דעתי היא כי השונות בין העורר לבין נאשם 4 רלוונטית, ומכאן גם היחס השונה כלפיהם. יצוין כי בית משפט זה הגיע למסקנה דומה בהחלטתו לדחות את הערר שהוגש על ידי נאשם 3, חרף שחרורו של נאשם 4 למעצר בית. ככלל, כפי שיש להימנע מהפליה בנושא המעצר, אף יש להימנע מיצירת שוויון מלאכותי.

ג.       מצבו האישי של העורר

          אדן זה כאמור מצוי בשני מישורים. מצבו הבריאותי של העורר ומצבו של בנו. אכן, ביחס למצבו הבריאותי של העורר קיימות דעות לכאן ולכאן. ברי כי יש חשיבות קריטית בהתאמת תנאי השהייה של העורר במעצרעד לסיום משפטו למצבו הרפואי, שאין מחלוקת שאינו טוב. ברם, במסגרת בקשה זו ראוי לציין כי עניין זה נדון כעת בעתירת אסיר, במסגרתה ביקש העורר לעבור למר"ש. נכון נהג הסניגור בהפניית הסוגיה לפסים אלה. ההליך תלוי ועומד ועל כן לא אביע עמדה. בגדר בקשה זו  ניתן להסתפק בדברי באת כח המדינה, שאף אם ייקבע שנכון להעביר את העורר למר"ש, תוצאה זו עשויה להתיישב עם המסקנה שביכולתו של שירות בתי הסוהר לתת מענה לצרכיו הרפואיים של העורר. בהנחה, שלא נסתרה בשלב זה, ואף תלויה ועומדת בהליך אחר, לפיה שירות בתי הסוהר מסוגל לספק את המענה הראוי למצבו הרפואי של העורר, יש לשקול האם ראוי לעצרו על פי המבחנים המחייבים של המעשה והעושה, לרבות נסיבותיו האישיות.

          מהדיון שנערך לפני עולה כי בנו של העורר מצוי במצב רפואי בעייתי. המדינה הדגישה כי גורמי הרווחה ממילא מעורים בנושא ומטפלים בו. ברם אף כאן יש לבחון את המשך מעצרו של העורר על פי אמות המידה שנקבעו בפסיקה ובדין.